מותר קנים על משנה קינים ג׳

1 בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים אפירקא קמא קאי, ובבבא הזה אין חילוק בין ששלש לזו כולן סתומת ביחד ובין שכל קן בפ"ע סתומה ונתערבו של שני נשים ואינו ניכר, הכל מֶחֱצָה כָשֵׁר וּמֶחֱצָה פָסוּל. למעלה כשר עולת ולמטה כשר החטא':

2 אַחַת לָזוֹ כאן מיירי בין שהם סתומת ביחד ובין שכל קן בפ"ע סתומה:

3 אַחַת לָזוֹ וּשְׁתַּיִם לָזוֹ ועשה קן אחד למעלה, ניפסול אחד ועוד לקח פרידה מקן אחד סתום ועשה למעלה כשר הרי שתים כשירות למעלה וכן למטה. וכן אם היה שתים סתומת ביחד וקן אחד סתום והכל נתערב ששה פרידות כשר ארבע מהם, דהוא המרובה: שתים ושלש – אם היה כל קן בפ"ע סתום אלא שנתערבו שתים בשלש ועשה שתי קנים למעלה וניפסל שתי פרידות, ולקח עוד פרידה אחת למעלה והוא כשר, הרי שלשה כשרים, וכן למטה. הרי המרובה כשר. וכן אם השתים סתומת ביחד וכן השלשה הכל ביחד ונתערבו עשר הפרידות ועשה מחצה למעלה ומחצה למטה, המרובה כשר למעלה שלשה ולמטה שלשה, כי שמא עשה השני קנים למעלה ועוד אחד מהשלשה, וניפסול למעלה שתים ולמטה שתים:

4 עֶשֶׂר לָזוֹ וּמֵאָה לָזוֹ אם כל קן בפ"ע סתום ועשה מחצה קנים למעלה ומחצה למטה, ניפסול חציה וכשר חציה. אם עשה כל קן פרידה אחת למעלה ופרידה אחת למטה, הכל כשר, ולא משתכחת מרובה כשר בענין זה. אלא כשכל המאה סתומת ביחד ועשר ביחד ונתערב הכל ועשה למעל' מאה ועשר פרידות לא ניפסול למעלה אלא עשר דילמא כל עשר סתומת הם למעלה וניפסול עשר חטאת וכן למטה ניפסול עשר, דילמא הם למטה וניפסול עשר עולת מהם:

5 זֶה הַכְּלָל קאי לפרש שאף בסתומת שכל קן סתום בפ"ע מיירי מתניתין, ואז אם הם אינם זוגות, כגון תשעה לזה ומאה לזה, וחילוק הקנין נ"ד למעלה ונ"ד למטה וקן אחד עשה פרידה אחת למעלה ואחת למטה ושניהם כשרים, ושם ניפסול חציה, דהיינו ק"ח, וק"ח כשרים, ועם השנים הרי מאה ועשר כשרים וק"ח פסולים כיון שבהכרח יש משל אשה אחת למעלה ולמטה דהיינו שחילק קן אחד למעלה ולמטה אז המרובה כשר. ובזה הכלל יצא מאה לזו ועשר לזו שאתה יכול לחלוק הקינין בשוה שמחצה כשר ולא המרובה אבל נתקיים בסתומת הכל ביחד:

6 חַטָּאת לָזוֹ וְעוֹלָה לָזוֹ מפורשת שנתערבו ולא נימלך ועשה קן למעלה ניכשר אחד או למטה ניכשר אחד. אבל חילק הקן ועשה פרידה למעלה ולמטה הכל ניפסול:

7 חַטָּאת לָזוֹ מפורש וְעוֹלָה לָזוֹ מפורש בקן אחד, וקן אחד סתומה, וקן מפורשת, ולא נתפרשו הבעלים היינו שאינו ידוע של מי הוא כי אינו ניכר בין חטאת לעולה, אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא סְתוּמָה. אבל שני המפורשים פסולים, דילמא עשה חטאת למעלה ועולה למטה כי מיירי בשאינו ניכר איזה לחטאת ואיזה לעולה. ולאפוקי מדרבא דאמר זבחים עג ע"ב השתא דאמר רבנן לא תקריב אי מקריב לא מרצה קמ"ל דסתומת כשרות אף שהכא מיירי שאינו יודע איזה סתומת ואיזה מפורשת אלא שכל קן עומד בפ"ע ולכתחלה הכל פסול אבל בדיעבד הכל כשר. ולדעתי מפורשת היינו שנתפרשו הבעלים של מי החטאת ושל מי העולה ונשכח למי החטאת ולמי העולה וגם אינו ניכר איזה חטאת ואיז' עולה. דוק היטב כי קיימא לן אין ברירה ולמה מחצה כשר? אלא על כרחך בנתפרשו הבעלים ונתערב, דיקריב כל אחת למי שהוא:

8 חוֹבָה שְׁנַיִם כגון שהי' שתי קנין סתומין והקריב כבר עולה אחת ונשאר שתי חטאת ועולה סתומין ונתערב בהם חטאת מקריב שתי חטאת מזה ולא יותר וק"ל:

9 שְׁנַיִם בְּחוֹבָה שנשאר שני עולת וחטאת ונתערב חטאת אינו מקריב אלא חטאת אחת וק"ל. וכה"ג נתפרש בעולה וק"ל:

10 מְבִיאָה שְׁתֵּי קִנִּים סתומים ותאמר אלו לחובתי ולנדבתי. ואם הם מִשְּׁנֵי מִינִין ואינו יודע איזה מין קרב למעלה ואיזה למטה, ובשל מטה ניפסול אחד אם תורים עשה למעלה ועלו לה לנדבתה ולמטה עשה בני יונה וניפסול העולה וצריכה להביא לעולה בן יונה, או שהיה להיפוך, תורים למטה, וצריכה להשלים תור ולכן תביא בן יונה ותור לעולה:

11 פֵּרְשָׁה נִדְרָהּ שאמרה אלו לנדרי ואלו לחובתי ועשה הכהן קן אחד למעלה וקן אחד למטה ואינו יודע איזה עשה למעלה ואיזה עשה למטה, ודילמא עשה נדרה למטה וניפסול כל הקן וקן חובתה שעשה למעלה כשר עולה, ומעתה צריכה להביא שלש פרידות לשם חובתה ונדבתה, ויעשה מהם חטאת אחת ושני עולות:

12 מִשְּׁנֵי מִינִין ופירשה נדרה, כגון שאמרה תורים אלו לנדרי ובני יונה אלו לחובתי והכהן אינו יודע איז' קרב למעלה ואיזה למטה ומעתה נשאר הספק דילמא השתי תורים שהן עולת עשה למטה וניפסל כל הקן ושתי בני יונה עשה למעלה ואין כשר אלא עולה אחת, ואם היה כך צריכה להביא חטאת בן יונה ושתי עולת להשלים הנדר שניפסול, ודילמא היה בהיפוך, שני בני יונה של חובה נעשה למטה וניפסול העולה ויש עוד ספק דילמא מן התורים של נדבה עשה אחד למעלה וכשר ואחד למטה וניפסול ומן בני יונה חובה עשה חטאת למעלה וניפסול ועולה למטה וניפסול, ומעת' אי אפשר כלל אלא שתביא שני תורים לנדרה ושתי בני יונה לחובתה. דמאי אמרת? תביא שלשה בני יונה, שנים לעולה לנדרה ואחד לחטאת, ויצתה ממ"נ דאם ניפסלו כל התורים של נדרה הרי לא קבעה נדרה ותקיים נדרה ביונים, ואם ניפסול כל חובתה א"כ בהכרח נשאר עולה אחד מנדרה שהיה כשר אם כן יעלה אחד לנדר ואחד לחוב ועוד חטאת אחת ומעתה די בשלש פרידות!? אבל זה טעות דכמו שאין מביאין תור נגד בני יונה בחוב כן בנדבה יביא או תורים או בני יונה, אבל תור ובן יונה אסור להביא כשאמר הרי עלי קן. מעתה מה תעשה? אם תביאה שתי בני יונה לעולה ובן יונה לחטאת דילמא מתחלה עלה לה תור אחד לנדרה, ומעתה כשיזדווג לו בן יונה יהיה הנדר תור ובן יונה ולא יצאה ידי נדרה. אם תביא שתי תורים, דילמא חייבת בן יונה לעולת חובתה ולא יעלה לה כי החטאת הוא בן יונה בהכרח כמו שנדרה תחלה. אם תביא תור ובן יונ' לעול' ובן יונה לחטאת דילמא מתחלה ניפסול כל נדרה ולא יעלה לה תור ובן יונה להשלים קן של נדרה. ועל כרחך תביא שתי תורים ושני בני יונה, ומסולק קושיית התוי"ט על הרב. וחוץ מזה, כל דברי אא"ז =תיו"ט – א. פ. תמוהים מאוד. ומה שהוקשה בתחלה "ותמיהא לי טובא" לא ידענא מאי קשיא ליה, דהכא שני הקנים הם ארבע פרידות ביחד, והיא פירשה קן זה לנדרי' ודילמא עשה קן נדר למטה וניפסול הכל וקן חובה למעלה וניפסול החטאת, וצריכה להביא שלש פרידות. ואא"ז חשב שכל קן עומד בפ"ע, ומכל קן עשה אחת למעלה ואחת למטה, והן הן דברים תמוהים, ובכל דבריו לא ירדתי לסוף דעתו. ודע שעד פֵּרְשָׁה נִדְרָהּ מיירי המשנה בקנים סתומים ומפֵּרְשָׁה ואילך מיירי שפירשה אלו לנדרי ואלו הם חובתי, זה חטאת וזה עולה:

13 קָבְעָה נִדְרָהּ שפירשה בשעת נדר הרי עלי קן תורים ופירשה דלעיל היינו שלא פירשה בשעת נדרה אלא אח"כ פירשה אלו לנדרי והיו תורים, אבל כאן קבעה על עצמה דוקא זה המין, והכהן אפשר עשה שתים של נדרה למטה ושתים של חובתה למעלה כי גם כאן איירי במפורשת זה לחטאת ולא לעולה ולכן לא איצטרך לפרש דכאן מיירי בפירשה כיון דבמפורשת מיירי. ע"כ פירש' אלו לנדרי' גם כן. וכיון שמסרה לכהן שכחה מה קבעה לנדרה אם תורים או בני יונה, ומעתה שלא יצאה ידי נדרה ואינה יודעת מה קבעה לנדרה צריכה להביא ארבע פרידות לנדרה ופרידה אחת לחטאת, דילמא חובתה למעלה נעשה ואין לה חטאת. וכל זה בהביאה תחלה מִמִּין אֶחָד אבל אם הביאה מִשְּׁנֵי מִינִין ועתה שכחה מאיזה מין קבעה נדרה ושכחה איזה מין הקריבה לחובתה ומעתה חיישינן דילמא נדרה נעשה למטה וניפסל נדרה וחובתה למעלה וניפסול החטאת צריכה להביא שתי תורים ושני בני יונה להשלים נדרה כמו ברישא, כיון שלא יצא' ידי נדרה ושכחה, וצריכה להביא עולה וחטאת, כיון שהיו שני מינים ואינ' יודעת איזה הקריב לחובתה אם תורים ויש לה עולה תור אם בני יונה ויש לה עולה מבני יונה. וכשמקריב למשל חטאת תור אפשר העולה שלה מכבר היה בן יונה ואין מביאין בן יונה כנגד תור וכן להיפוך. ולכן בהכרח ממין חטאת שמביאה עכשיו תביא גם כן עולה. ואם היה בתחלה בהיפוך, שהקריב חובתה למטה ונפסל עולת חוב' שלה, א"כ נדרה היה כשר אלא שמסופקת באיזה מין קבעה, אבל עכ"פ אין עליה חיוב נדרה אלא מין אחד, ובשתי מינין שמביאה עכשיו לעולת יצאה כל הספיקות. ואם ידע שבשני קנים שהביאה תחלה קרב מכל קן אחת למעלה ואחת למטה וחובה נפסלה שמא עשה חטאת למעלה ועולה למטה אבל מן נדרה לא ניפסול אלא אחד, אבל כיון שאינה יודעת מאיזה מין קרב לנדרה ומן איזה מין יש לה עולה כשירה אינה יודעת אם יש לה להביא שני תורים ובן יונה אחד או שני בני יונה ותור אחד, ומהכרח מביאה שתי תורים ושני בני יונה לקיים נדרה. אבל עכ"פ יש לה בכאן עולה אחת שאינה צריכה, ולכן לספק זה תוכל גם לתקן חובתה בשני חטאת ואיזה עולה שיש לא תזדווג לחטאת שלה ותצא ידי חובת'. ובזה דברי הרב נכונים מאוד, וכל דברי אא"ז תוי"ט תמוהים ולא יכולתי להלום כוונתו באין פנים:

14 נְתָנָתַם לַכֹּהֵן וְאֵין יָדוּעַ מַה נָּתְנָה אם שני תורים ושני בני יונה או כולם תורים וכולם בני יונה או נתנה תור לעולה ובן יונה לחטאת או להיפוך, והכהן אֵין יָדוּעַ מֶה עָשָׂה אפשר עשה כולן למעלה או כולן למטה או אפשר עתה נדרה למטה וניפסול והחובה עשה חטאת למעלה ועולה למטה מעתה ניפסול הכל, או אפשר עשה חובה חטאתה למטה וניכשור חטאתה וגם העולת עשה למטה וניפסלו העולת. ולתקן כל זה תביא שתי תורים ושני בני יונה כולן עולת לנדרה שהרי אינה יודעת מה קבעה, אם תורים או בני יונה, והראשוני' אפשר ניפסלו, ועוד תביא שתים שתי עולת לחובתה וחטאת אחת כי חטאת מוכרחת להביא, שאפשר שניפסול חטאת', ושתי עולת מוכרחת להביא כי אינה יודעת איזה מין הביא, אם חטאתה של עכשיו תור אפשר כבר יצאה ידי חובתה בחטאת בהקרבה ראשונה וחטאת הראשונה אפשר היה בן יונה. מעתה מוכרחת להביא בן יונה ממין חטאת שיצא' ידי חובתה ובבן יונה אינה יצאה דילמא ניפסול החטאת הראשון וחטאתה של עכשיו הוא תור. ואפשר היו כל אלו הדרכים בהיפוך. ומספק זה צריכה להביא שני עולת וחטאת א'. דבשלמא לעיל דהכהן עשה שתים למעלה ושתים למטה, אם כן בהכרח שיש לו או שני עולת כשרים וחטאת אחת או עכ"פ לפחות עולה אחת כשירה, אם כן בהקריב עולה וחטאת יוצא ידי כל אבל בכאן שאפשר שניפסול הכל ואפשר החטאת כשירה והשאר הכל פסול, אם כן מוכרח להביא כנ"ל:

15 בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר, שְׁתֵּי חַטָּאוֹת ושני עולת, שהרי לבן עזאי יפול עוד ספק איזה מהם נימלוק ראשון ואפשר בהקרבה ראשונה נימלוק עולה למעלה ונכשרה והיה תור וקבע' את החטאת של אחריה גם כן תור, ואפשר העולה שניקרבה בראשונה היה בן יונה וקבע החטאת בן יונה והחטאת אפשר ניפסלה בהקרבה ראשונה, ומעתה בהכרח צריכה שתי חטאת להשלים עם עולה שקרבה בראשונה. ואפשר היה בהיפוך שהחטאת ניקרבה בראשונה ואינו ידוע אם תור או בן יונה והעול' ניפסול בהקרבה ראשונה ועתה צריך להביא עולה תור ובן יונה כי אינו יודע מה להביא שיהי' שוה עם החטאת שניקרב בראשונה. וכל זה ביאור נכון שנראה לדעתי העניה ונטיתי מהכרח מדעת הרב מחמת כמה דוחקים שיש בפירושו כי לא מצינו קביעות לחובה, ועוד במשנה אין רמז מזה כמו שהוקשה אא"ז ועוד כמה קושיות עצומת. ותבין מתוך דברינו ואין להאריך ברוך החונן לאדם דעת:

16 כְּשֶׁהוּא חַי לבחינות מצות ועבודת השם קולו אחד כשעושה מצוה באבר א' ובמדה אחת הכל אחדות אחד:

17 וּכְשֶׁהוּא מֵת ועובר עבירה אזי השבעה מדות הם שבע' כמבואר בדברי מרן האר"י בעץ חיים על סוד להפרע מן הרשעים:

18 קַרְנָיו דעת הכולל חסד וגבורה ומבואר בספרי אוצר החיים מצות חצוצרות דבר נפלא ואכ"מ:

19 שׁוֹקָיו נצח והוד:

20 עוֹרוֹ מלכות:

21 מֵעָיו דעת במקום ת"ת:

22 בְּנֵי מֵעָיו יסוד צדיק:

23 זִקְנֵי חכמי עַם הָאָרֶץ שתורתן משפה ולחוץ כָּל עוד זְמַן שמוסיפין חכמה ומַּזְקִינִין דַּעְתָּן מִטָּרֶפֶת עֲלֵיהֶן כי הדעת שורש התשובה והעבודה לא-ל יתברך, ודעתן מטורפת עליהן ומתרחק מהשם יתברך:

24 מֵסִיר שָׂפָה שכינה לְנֶאֱמָנִים מי שאין בו אלא הדבור והשיחה של תורה ואין בו חיות פנימי:

25 וְטַעַם של זְקֵנִים הללו יִקָּח שאין להם טעם מתיקות ידידות חביבות התורה, עם נבל ולא חכם שהלכו כל ימי חייהם בנובלת התורה ואין מוסרין עצמן ליטעום מנגה אור הזוהר ומרן האר"י, מתיקות התורה ורזיה עד כלות הנפש:

26 אֲבָל זִקְנֵי תוֹרָה הפנימיות כל מה שמוסיפין השגה וחכמה מוספין אהבה ויראה:

27 בִּישִׁישִׁים העוסקין ברזין דעתיק יומין בסוד כתר בישישים חָכְמָה אז וְאֹרֶךְ יָמִים תְּבוּנָה שכן תבונה הוא הטעם כמבואר בגמרא שעל ידי הטעם ומתיקות התור' אף בנגלה יזכה לאורך ימים בעולם הבא ושנות חיים בעולם הזה אמן: